יִצְחָק
בנו היחיד של אברהם אבינו משרה אשתו. אחד משלושת אבות האוּמה ומנושאי הייעודים האלוהיים.
יש סוברים שזהו קיצור השם "יצחקאֵל", שמשמעותו: ישמח האל ויביט בפנים צוחקות, כלומר, יעניק חנינה ויסלח.
השם "יצחק" ניתן לבנו של אברהם על ידי ה': "וקראת את שמו יצחק" (בראשית י"ז 19), משום שאברהם צחק כשנתבשר על לידת בנו (פסוק 17), ושוב נרמז השם בפרק י"ח 15-12, כתזכורת לצחוקה של שרה כאשר התבשרה על הלידה הקרובה: "ותצחק שרה...", ובפרק כ"א 6: "צחוק עשה לי אלוהים… כל השומע יצחק לי…", ועוד.
בספר בראשית מסופרים תולדות חייו של יצחק: הולדתו להוריו הזקנים (פרקים י"ז 27-15, י"ח 15-9, כ"א 8-1), עקידתו (פרק כ"ב), נישואיו לרבקה (פרק כ"ד), לידת בניו עֵשָׂו ויעקב (פרק כ"ה), יחסיו עם הפְּלִשְׁתִים בגְרָר והצלחתו הכלכלית כחקלאי (פרק כ"ו), ברכתו לבניו (פרק כ"ז), ופטירתו (פרק ל"ה). עם זאת, הסיפורים על יצחק מעטים יותר מהסיפורים על אביו אברהם ועל בנו יעקב.
במסורת ישראל ובתפילות, מעלים על נס את גבורת נפשו של יצחק במעשה העקידה, ורואים בה שיא של הקרבה ומסירות לה'.
יצחק הוא היחיד משלושת האבות שנולד בארץ ולא ירד ממנה. ה' בירך אותו בברכת הזרע, והבטיח לו לתת לו וזרעו את הארץ. יצחק אכן זכה לשפע כלכלי בארץ, והיה חקלאי מצליח ביותר: מצא מים בנגב וגידל שפע תבואה. כמו כן, כרת בריתות עם האוכלוסייה המקומית וזכה לברכה בכל מעשיו. מודגשת מסירותו לאלוהים ולארץ.