רָשִׁ"י
שם: רש"י = ראשי תיבות של  רבי שלמה יצחקי.
חי בין השנים: 1040 - 1105 (מאות 12-11).
גדול הפרשנים של המקרא ושל התלמוד הבבלי.
תולדות חייו: רש"י הוא נולד בצפון צרפת בעיר טְרוֹישׁ (טְרוּאָה) ולמד בוֶורְמַיְיזָה ובמָגֶנְצָה.
לפרנסתו עסק בחקלאות: הוא היה יֵינָן (= יצרן של יין) ובעל כרמים.
רש"י התפרסם כחכם גדול, ונהגו לשלוח לו שאלות בנושאים הִלְכָתִיִים ממרחקים. הוא היה מוקף תלמידים רבים, ורבים מצרפת ומאשכנז (גרמניה), שֶׁשֶׁמַע חכמתו הגיע אליהם, באו לבקרו. הוא חיבר תשובות בהלכה ואף פיוטים. גדולתו בכל תחומי התורה הפכה אותו לאחד מגדולי הפוֹסקים. פִּסְקֵי הַהֲלָכָה שכתב פורסמו על ידי תלמידיו.
רש"י לימד את בנותיו מרים ויוכבד תורה כאילו היו בנים, והן היו "תלמידות-חכמים". הוא השיא אותן לתלמידי-חכמים גדולים - מהבולטים והמוכשרים בתלמידיו. רש"י היה גאה במיוחד בנכדיו: רשב"ם - הוא רבי שמואל בן מאיר, ואחיו יעקב - המכונה  "רַבֵּנוּ תָּם". שניהם היו פרשני תנ"ך, בדומה לסבם, ומגדולי "בעלי התוספות"  - שהמשיכו את מפעלו של רש"י בפירוש התלמוד.
אחד מתלמידיו המפורסמים הוא הפרשן רבי יוסף קרא.
באישיותו של רש"י השתלבו פשטות וענווה לצד אומץ ותקיפות - שילוב שהפך אותו אהוב על הבריות. הוא גם גילה הזדהות עם סבלו של עמו: במסעי הצלב הרסו הצלבנים את הקהילות היהודיות חסרות המגן, ונפגעו חכמים וגדולי תורה רבים - בפירושיו לספר תהלים ולספרים נוספים רומז רש"י על צערו ומצוקתו בשל גורל עמו.
על פירושיו:  בפירושו לתורה ולתנ"ך ממזג  רש"י בין הפְּשָׁט (= המובן הפשוט והברור של הדברים, כוונת הכתוב) לבין הדְרָשׁ (המשמעות העמוקה והנסתרת של הטקסט, כוונת הדורש) והאגדה. רש"י עצמו מסביר את שיטת פרשנותו המשלבת פשט ודרש במילים הבאות: "יש מדרשי אגדה רבים, וכבר סידרום רבותינו על מְכוֹנָם בבראשית רבה ובשאר מדרשות, ואני לא באתי אלא לִפְשׁוּטוֹ של מקרא, ולאגדה המיישבת דברי המקרא, דָבָר דָבוּר על אופניו" (פירושו לבראשית ג' 8).
סגנונו ושפתו של רש"י ברורים, פשוטים ותמציתיים, גם כאשר הוא מבאר בעיות מסובכות. פירושו יסודי מאוד. לעתים קרובות הוא מתבסס בפירושיו על התרגומים של המקרא לארמית - תרגום אונקלוס ותרגום יונתן, וכן על כללי הלשון העברית.
רש"י אינו מציין מהו הקושי בפסוק, אלא מביא רק את הפתרון או הפתרונות. אבל הבנת הפתרון שהוא מציע היא נקודת מוצא, המאפשרת להבין מהו הקושי שהוא מוצא בפסוק. (השאלה המקובלת בפי מי שמנסה להבין את פירושו היא: 'מה קשה לרש"י?').
פירושיו של רש"י לתלמוד הבבלי הם המקיפים והברורים ביותר, והם סייעו להפוך את התלמוד לנחלת כלל ישראל לדורותיו.
בני דורו והדורות הבאים כינו אותו "פַּרְשָׁנְדָתָא" - מפרש הדת.
האגדה מספרת שאמו ההרה של רש"י הלכה ברחוב בוֶורְמַיְזָה, ופרש נוצרי שדהר על סוסו כמעט פגע בה. האם פנתה אל הקיר שבשולי הרחוב ונלחצה אליו, והנה זה פלא: הקיר ריחם עליה, התקמר, וכך הסתיר את הבטן הגדולה. כך ניצל רש"י ממוות עוד לפני שנולד! (ועל הסיפור כתב שאול טשרניחובסקי את השיר "קיר הפלא אשר בוורמייזה".)