שָׂרָה, שָׂרַי
אשתו של אברהם (בראשית י"א 29), ואמו של יצחק. היא האם הראשונה מבין ארבע האמהות.
שרי נולדה באוּר כַּשְׂדִים (בראשית י"א 31), נישאה לאברם, ונדדה אתו לחרן ומשם לכנען.
פרט מעניין בנוגע לקשר ביניהם נזכר בבראשית כ' 12 - בפסוק זה אומר אברהם: "אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי, ותהי לי לאישה". מכאן משתמע שאברהם נשא לאישה את אחותו מצד אביו (שנולדה מאם אחרת). חז"ל לעומת זאת מסבירים כי שרה הייתה בת אחיו (יסכה אחייניתו, בת הרן, אחות לוט, לפי בראשית י"א 29), ולמרות זאת אברהם כינה אותה "אחותי בת אבי", כי בני בנים נחשבים כבנים.
החוקרים המודרניים הציעו הבנה אחרת לפרשיה זו. לדעתם, דברי אברהם משקפים מנהג חוֹרִי, שיש עליו עדויות בתעודות נוזי. לפי מנהג זה, מותר לאדם לאמץ נערה ולשאת אותה אחר כך  לאישה, או להשיא אותה לבנו. במקרה זה שרי היא אחותו של אברם, בתו המאומצת של תֶּרַח, ולבסוף גם כלתו.
בין סיפורי אברהם ושרה בספר בראשית מופיע מוטיב החוזר על עצמו - בבראשית י"ב ובבראשית כ'. בפרקים אלה מסופר שאברהם ושרה מגיעים בנדודיהם לארץ זרה, למצרים (פרק י"ב) ואחר כך לארץ גְרָר (פרק כ'), וכאשר הם מתקרבים לארץ הזרה מבקש אברהם משרה להצהיר שהיא אחותו, כדי שלא יפגעו בהם. מעשה זה יכול להתפרש יפה על פי חוקי נוזי: אימוץ אישה לאחות העניק לה זכויות-יֶתֶר ומעמד גבוה יותר מזה של אישה שלא אומצה לאחות. בשני המקרים נלקחה שרה מאברהם על ידי המלך הזר, אך ה' התערב בהתרחשות לטובתם, ושרה הוחזרה בכבוד רב לבעלה.
על שרי מסופר שהייתה עקרה (פרק י"א 30), כמו רבקה ורחל אחריה. היא גם מתוארת כאישה יפת מראה (פרק י"ב 11), כמו רבקה ורחל. בגלל עקרותה נתנה את שפחתה הָגָר לאברם לאישה, ומזיווג זה נולד ישמעאל. בהיותה בת תשעים נגאלה שרה מעקרוּתה, בחסד ה', וילדה את יצחק.
אלוהים הוא ששינה את שמה של שרי ל"שרה" פרק (י"ז 15), כפי ששמו של אברם שונה לאברהם (שם). שני השמות - "שרי" ו"שרה" - פירושם "שָׁליטה", "מלכה", ושניהם מעידים על מעמדה הנכבד.
שרה מתה בחברון בת 127 שנים, ונקברה במערת המכפלה. אברהם נקבר אחר כך לצידה.