אָבַּרְבַּנאֵל, דוֹן יִצְחָק

חי בין השנים: 1437 - 1508 (מאות 15 - 16).
מדינאי, פרשן המקרא ופילוסוף.
יש הדורשים את שמו בפירוקו להברות: אָב - רָב, בֵּנ - אֵל.
תולדות חייו:  נולד בליסבון, בירת פורטוגל, עבר לספרד ונפטר בוונציה שבאיטליה. היה בן למשפחה עשירה ביותר, שהייתה קשורה לבית המלוכה בפורטוגל, וקיבל חינוך יהודי וחינוך כללי מקיף.
אברבנאל היה גם איש כספים, סוחר ודיפלומט, שאחרי מות אביו ירש את מִשְׂרָתו כשר האוצר של מלך פורטוגל. הוא ניצל את קשריו המדיניים והכלכליים ופדה שבויים יהודים מצפון אפריקה תמורת הון רב. היה בקשרי ידידות ותרבות עם האצולה של פורטוגל.
כאשר מת מלך פורטוגל ועלה למלכות מלך חדש, חשדו בדון יצחק אברבנאל שהשתתף בקשר נגד המלך, יחד עם קבוצת אצילים שמרדו במלך, והוּצא נגדו גזר דין מוות. הוא נמלט לספרד ב-1483, שם שירת בחצר המלך פרדיננד והמלכה איזבֶּלה. הוא עמד בראש היהודים שהוגלו מספרד ב-1492, ועבר לאיטליה. גם שם שירת בחצר המלך, בנאפולי ובוונציה.
בנוסף לשאר עיסוקיו, עסק אברבנאל בפירוש המקרא, וכן כתב כמה יצירות פילוסופיות ותיאולוגיות (= שעסקו בבעיות דת ואמונה).  כל ימיו שאף לעסוק בתורה, אך  במקום זאת בילה זמן רב "בחצרות המלכים ובשירותם, ולא עבדתי את מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא".
בנו יהודה חיבר ספר פילוסופי מעניין בשם "שיחות על אהבה".
על פירושיו: אברבנאל כתב פירוש על חמשת חומשי תורה ועל נביאים ראשונים בזמן קצר, כשהוא מנצל את ניסיונו הרב בענייני מדיניות, מסחר וחברה לביאור המקרא וההיסטוריה הישראלית ולנקיטת עמדה בסוגיות השונות. פעילותו הציבורית והשכלתו הרחבה סייעו לו בפרשנותו לתורה.
חידושיו של אברבנאל הם בכתיבת מבואות לכל ספר, ובהצבת שש או יותר (לעיתים עד ארבע-עשרה) שאלות מרכזיות לכל פרשה, כשהוא מציע פתרונות ופירושים לבעיות שהעלה.
סגנונו אַרְכָנִי ודַרְשָׁנִי, והוא נשען על ביאוריהם של פרשנים קודמים, כולל  פרשנים נוצרים, גם כאשר הוא תוקף אותם. הוא נמנע מפירוש בלשני-לשוני.