אֲבִיר, אַבִּיר

אֲבִיר - כינוי פִּיוּטִי לה', שמופיע בביטוי 'אֲבִיר יעקב' (בראשית מ"ט 24; ישעיה מ"ט 26;  ס'  16; תהלים קל"ב 2, 5) וגם בביטוי 'אֲבִיר ישראל' (ישעיה א' 24). הביטוי מביע את הגדוּלה והרוֹממוּת של ה'.
אַבִּיר - כינוי של בהמה (בדרך-כלל שור) או תואר של אדם (למשל: 'אבירי-לב' הם אנשים גֵאִים ונכבדים, 'אַבִּיר הרועים' פירושו קצין).
המקור של השם הוא במילים אֵבֶר ואֶבְרָה, שפירושם 'כנף'.