אָחָז
אחז היה מלך יהודה, בנו של יותם ונכדו של עוזיהו מלך יהודה.
השם "אחז" הוא קיצור של אֲחַזְיָה או יְהוֹאָחָז. שם זה מופיע בחותמת עברית של אחד משרי המלך וגם בכתוֹבת תגלת פלאסר ה-3 (בכינוי "אוחזי").
אחז עלה למלוכה בגיל 20. בתשע השנים הראשונות למלכותו ייתכן שמָלַך
בשיתוף עם אביו
יותם, וייתכן שהיה גם שותף למלכות בסוף שנות מלכותו של סבו עוזיהו (שהיה חולה וישב בבית החוֹפְשִׁית), אחרי מות
אביו יותם. בסך-הכול נמשכה תקופת מלכותו של אחז 16 שנה, בשנים 727-743 לפני
הספירה.
במקרא מסוּפּר על אחז במלכים ב', ט"ז ובדברי הימים ב' כ"ח.
המאורע ההיסטורי החשוב שקרה
בתקופת אחז מתואר גם בישעיה, פרקים
ז', ח', ט'. זוהי הברית שכרתו נגד יהודה רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל, שגררה את התערבות תגלת פלאסר ה- 3 מלך אשור. המסע שערך מלך גדול זה לארץ-ישראל בשנת 734 לפני הספירה גרם
לשינויים פוליטיים עצומים בממלכות סוריה וארץ ישראל הדרומית. מסע זה נזכר גם בכתובות.
לפי המסופר בישעיה ז', רצין מלך ארם ופקח
בן רמליהו מלך ישראל כרתו ברית נגד יהודה ויצאו
להילחם בה. אחת הסיבות למלחמה הייתה הרצון של מלך ארם ומלך ישראל להכריח את יהודה להצטרף איתם לברית נגד
אשור. הברית כללה את ממלכות סוריה, ארץ ישראל ופלשת, וּבְרֹאשָׁן ארם
וישראל. כדי לקדם תכנית זו הם התכוונו להמליך על יהודה את בן טַבְאַל (ישעיה ז' 6-5).
ישעיהו עודד את אחז והבטיח לו שה'
יושיע את ירושלים ואת יהודה, אך אחז לא סמך על דברֵי הנביא וביקש עזרה ממלך אשור. הוא שלח למלך מכתב שביטא את הכנעתו, בצירוף כסף וזהב שלקח מאוצרות המקדש ומבית המלך (מלכים ב', ט"ז 8-7: דברי הימים ב', כ"ח
21).
בינתיים עוררו מלך ישראל ומלך ארם את האֱדוֹמִים למרוד ביהודה, וגם הפְּלִשְׁתִים ניצלו את המצב, פָּלְשׁוּ
לשפילת יהודה וכבשו בה ערים רבות (דברי הימים ב', כ"ח 18-17).
בכתובות תגלת פלאסר ה-3 מסופר שהצבא האשורי יצא לכיווּן סוריה וארץ ישראל בשנת
734 לפני הספירה. צבא זה כבש את העיר דַמֶשֶׂק שבארם, רצין מלך ארם
הוּמַת, וממלכתו חוּלקה לכמה פַּחְווֹת (=איזורי שליטה) אשוריות. הצבא האשורי
המשיך דרומה, לעבר הירדן המזרחי, כבש את העיר עַשְׁתָּרוֹת, את הגִלְעד, והגיע
לאשקלון
ולעזה
, שהיו שותפות לברית נגד אשור. גם לגליל הגיע הצבא האשורי וְהִגלָה
חלק מתושביו.
מסע הכיבושים של צבא אשור חולל שינויים משמעותיים ביותר: עבר הירדן המזרחי
והגליל הפכו לפַּחְווֹת אשוריות, פֶּקַח בן רמליהו נרצח על ידי הוֹשֵׁעַ בן אֵלָה שהומלך במקומו, וממלכת שומרון (ישראל), שהַשֶׁטַח שלה הִצטמצם רק להר אפרים, השתעבדה לאשור ונאלצה לשלם לה מס
גבוה.
מן הבחינה הדתית: אחז לא הלך בדרכי אביו יותם, שאותו המקרא משבח "ויעש
הישר בעיני ה' " (מלכים ב', ט"ו 34). אחז עשה שינויים במבנה המקדש
והקים מזבח נוסף שנועד לשימוש המלך בלבד. את תבנית המזבח ציווה להעתיק ממזבח
שראה בדמשק (שם, 16-10). בדברי הימים מסופר שאחז זבח לאלוהי דמשק, סגר את דלתות בית
ה', ועוד. המקרא שופט אותו בחומרה: "ויכעס את ה' אלוהי אבותיו" (דברי
הימים ב', כ"ח 25). על סופו של אחז מסופר: "ויקברוהו בעיר בירושלים,
כי לא הביאוהו לקברי מלכי ישראל" (שם, 26).
בספרות חז"ל הובאה מסורת, שבנו חזקיהו גרר את עצמותיו על מיטה של חבלים.
תעודה: מלכים מעלי מס.
תעודה: מסע תגלת פלאסר ה-3.
|
