אָדָם

כל היצורים השייכים למין האנושי נקראים אדם, אֱנוֹשׁ: "זכר ונקבה בראם... ויקרא את שמם אדם" (בראשית ה' 2). שם זה יכול להופיע עם ה"א הידיעה (=האדם), אך בעברית אינו מופיע ברבים.
זהו גם שמו היחיד (=שם עצם פרטי) של אדם הראשון (בראשית א'-ג').
גִזְרוֹן השם אינו ברור, אך סיפורי הבריאה רומזים למדרשי שם עם המילים דם ואדמה.
סיפור הבריאה (בראשית א' 30-26) מתאר את בריאתו של האדם ביום השישי; זוג - זכר ונקבה; "בצלם אלוהים" - בצלמו כדמותו של האל הבורא; עם ברכת התרבות ויכולת שליטה על כל בעלי החיים ובעולם; ועם מצוות צמחונות. תיאור הבריאה מופיע כמחשבה ותכנון של אלוהים. לפי תיאור זה האדם הוא היצור שנברא האחרון והחשוב בעולם החומרי שברא האל.
לפי התיאור שבפרשת גן עדן (בראשית ב'-ג'), האדם נברא מן האדמה; הוא הונח בגן שנטע האל כדי לעובדו ולשומרו; נאסר עליו לאכול מפרי עץ הדעת שבגן; מצלעו נבראה האישה, והיא פיתתה אותו, בהסתת הנחש, לאכול מהפרי האסור; ה' קילל את הנחש, האישה והאדם קללות קשות וגירשם מגן עדן. לפי סיפור זה האדם הוא היצור המרכזי בעולם המוסרי, שה' מטיל עליו איסורים ובוחן את התנהגותו וציותו. כשלונו גורם להיווצרות הרע שבעולם.
בבראשית ד'-ה' מסופר על ילדיהם של אדם וחווה ועל התפתחות המין האנושי והתרבות האנושית מצאצאים אלה.
על מעמדו המיוחד של האדם בעולם – כאחד הנבראים אך המעולה שבהם, אנו למדים מהפסוק השירי בבראשית א' 27, ומתהלים ח' 6-5.
במיתוסים המסופוטמיים הקדומים (כגון 'אנומה אליש'), נברא האדם ללא תכנון מוקדם של האלים, מדמו של אחד האלים המורדים באל הראשי, וייעודו הוא לשרת את האלים ולהאכילם.
בן אדם: תואר כללי לבני הגזע האנושי (ישעיה נ"ו 2). הצירוף מקובל בנבואה ובשירה ואף בפרוזה נשגבה, ביחיד וברבים. בארמית: בַּר נָשׁ (=בן אנוש).
צירוף המילים 'בן אדם' מופיע בספר יחזקאל באופן קבוע בפניית ה' אל הנביא (לדוגמה: יחזקאל ב' 1).