אֲדָמָה

קרקע, עפר הארץ (בראשית מ"ז 23); שם כולל לכדור הארץ (בראשית ו' 1); חבל ארץ, מחוז, מדינה (ישעיה י"ד 2; י"ט 17). וכן הקרקע שהאדם מעבד כדי להוציא יבול (בראשית ב' 5; ד' 12); נחלה פרטית של אדם (עמוס ז' 17).
האדמה שה' מתגלה עליה נקראת 'אדמת קודש' (שמות ג' 5), וארץ ישראל כולה נקראת גם כן אדמת קודש (זכריה ב' 16), בניגוד לאדמת נכר שהיא טמאה (תהלים קל"ז 4; עמוס ז' 17).
בבראשית א' מצמיחה האדמה (הארץ) את הצמחיה (פסוקים 12-11) ואת בעלי החיים (פסוק 24). לפי בראשית ב' 7 האדם נוצר מן האדמה וסופו לשוב אליה (ג' 19). מכאן הביטוי המודרני 'אמא אדמה' המתייחס לאדמה כבוראת-כל, כנותנת חיים.
לעתים מתוארת האדמה כמפלצת מיתולוגית הבולעת דם אדם (בראשית ד' 11-10), והיא מקוללת עם האדם החוטא (בראשית ג' 17; ד' 12-11). עיקר חשיבותה של הארץ - כנותנת יבול (ויקרא כ"ו 4).