אַהֲבַת אֱלוֹהִים

אלוהים אוהב את בריותיו, אף-על-פי שבמניין מידותיו (=תכונותיו) אין משתמשים במושג "אהבה". ה' מכונה "רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת" (שמות ל"ד 6). הוא אוהב את עם ישראל (דברים ז' 13), את שלמה (שמואל ב', י"ב 24), את הצדיקים (תהלים קמ"ו 8) ועוד.
אהבת ה' היא חובה הנדרשת מבני ישראל: "ואהבת  את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" (דברים ו' 5). זוהי דרישה להתמסרות מלאה, מבחינה רגשית, נפשית, רעיונית ומעשית גם יחד.
פרשנים והוגי דעות עמדו על כך שדרישה זו קשה מאוד ליישום, במיוחד לאור העובדה שהאל נשגב, ומהותו בלתי נתפסת. מעניינת במיוחד הפרשנות של הרמב"ם לחובה זו: "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו ובברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהן חוכמתו [של ה'] שאין לה ערך ולא קץ (=שאין אפשרות להעריכה בשל גודלה ואין סופיותה). מייד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לֵידע השם הגדול..." (הלכות יסודי התורה, פרק ב, הלכה ב).
במקום אחר הרמב"ם משווה בין רגש האהבה שבין גבר לאישה, לבין רגש האהבה בין אדם לאלוהים: "וכיצד היא האהבה הראויה? הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה', ונמצא שוגה בה (=חושב עליה) תמיד, כאילו חולה חולי האהבה - שאין דעתו פנויה מאותה אישה, והוא שוגה בה תמיד... יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו, שוגים בו תמיד..." (הלכות תשובה, פרק י, הלכה ג).
יש להבחין בין אהבת ה' לבין יראת ה' כדרגות שונות של רגש כלפי ה'. הצירוף מצוי בדברים י' 13-12: "ועתה ישראל, מה ה' אלוהיך שואל מעִמָךְ? כי אם לְיִרְאָה את ה' אלוהיך, ללכת בכל דרכיו, ולאהבה אותו, ולעבוד את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך. לשמור את מצוות ה' ואת חוקותיו אשר אנכי מצווך היום לטוב לך".