אָלָה, קללה

הפועל אל"ה פירושו לקלל ("אָלֹה וְכַחֵשׁ וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף", הושע ד' 2), והוא גם פועל נרדף לשבועה חמורה שיש בה קללה למי שלא יבצע את הנדרש (בראשית כ"ו 28). הקללה וההשבעה הם בשם האל, ונועדו לכפות על המקולל לעשות משהו (ויקרא ה' 1), או שלא לחלל הבטחה או ברית (דברים כ"ט 19-18).
האלה מופיעה בצירופים: ברית ואלה, שבועת אלה, אלה ושבועה, אלות הברית ועוד. בשמואל א, י"ד 24 יש שימוש בפועל: "וַיֹּאֶל שָׁאוּל אֶת הָעָם לֵאמֹר: אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל לֶחֶם עַד הָעֶרֶב, [עד ש] וְנִקַּמְתִּי מֵאֹיְבַי. וְלֹא טָעַם כָּל הָעָם לָחֶם".