אַלּוֹן

עץ ממשפחת האלוניים.
שלושה מיני אלון מוכרים בארצנו: האלון המצוי, אלון התוֹלָע , אלון התבור. שלושתם עצים מקודשים בפולחן: "על ראשי ההרים יזבחו, ועל הגבעות יקטרו, תחת אלון וְלִבְנֶה ואלה, כי טוב צִלָהּ" (הושע ד' 13). 
האלון המצוי הוא עץ ירוק-עד.
אלון התולע הוא עץ נָשִׁיר (=שעליו נושרים בחורף). הוא גדל רק בסביבה קרה, ונפוץ בהרי יהודה, הכרמל והגליל העליון - מקומות שבהם האקלים קריר יחסית. האלון הנזכר בספר ישעיה מזוהה עם עץ זה. במשנה הוא מכונה בשם "מילה". על עלי העץ גדלים עֲפָצִים, והם משמשים להפקת דְיוֹ .
אלון התבור גם הוא עץ נשיר. כנראה שזהו העץ המכונה במקרא "אלון הבשן". זהו עץ ענק, והעלים שלו משמשים מזון לתולעי השָנִי שמביציהן נהגו להפיק את צבע השני (=אדום כהה). במקרא מכונה הצבע הזה "שני" ו"תולע", ובמשנה - "זְהוֹרִית".
רוב האלונים בישראל נראים כשיחים. ישנן רק חורשות מעטות של אלונים רַבֵּי-שנים, שהם הצמחים הגדולים ביותר בארץ, כמו 'חורשת הארבעים' שבעמק דן ו'חורשת העֲשָׂרָה' ליד קיבוץ דפנה. גיל העצים בחורשות אלה הוא כ-500 שנה. האלון העתיק ביותר בישראל הוא "אלון אברהם" בחברון, שגילו כ-1000 שנה.
שמות מקומות במקרא שבהם נזכר האלון הם: אֵלוֹנֵי מַמְרֵא (בראשית י"ג 18), אֵלּוֹן מוֹרֶה (בראשית י"ב 6), אֵלוֹן בְּצַעֲנַנִים (שופטים ד' 11), אֵלוֹן מְעוֹנְנִים (שופטים ט' 37), אֵלוֹן  מוּצָב (שופטים ט' 6), אֵלוֹן תָבוֹר (שמואל א י' 3), אַלּוֹן בָּכוּת (בראשית ל"ה 8). בדרך כלל שמות אלה רומזים לכך שהמקומות שימשו לפולחן, עוד מן התקופה הכנענית.