אביב

אביב הוא אחת מעונות השנה, עונת מעבר בין החורף לקיץ (בחודשים מרץ-מאי, או ניסן-סיוון).
העונה מאופיינת מצד אחד בגשמים (עד הגשם האחרון - המלקוש) ובפריחה וצמיחה של הצמחייה, ומצד שני בתהפוכות של מזג האוויר, וייתכנו בעונה זו חמסינים חזקים.
נראה שהשימוש במילה לציון העונה מקורו בחקלאות, שכן אביב הוא כינוי לתבואה לפני גמר הבשלתה, כשהשיבולים עדיין ירוקות מעט ("השעורה – אביב, והפשתה –גבעול", שמות ט' 31), או כשהתבואה כבר הבשילה ואפשר לדוש אותה לקמח ולאפות אותה ("מנחת ביכורים לה', אביב קלוי באש", ויקרא ב' 14). כלומר, העונה נקראת על שם התבואה המבשילה בה.
שורש המילה הוא כנראה אֵב - שהוא צמח צעיר ורענן (איבי הנחל, שיר השירים ו' 11), או לשון פריחה וצמיחה (איוב ח' 12), או אֵבֶה – לפי האכדית: צמח נחלים או בִּיצות, גומא (אוניות אבה, איוב ט' 26). יש אומרים שמקור המילה הוא אָב, כי הוא בכור וראשון לתקופת הבשלת הפירות.
(ולא כמו בשם העיר תל-אביב שבבבל, שהוא מלשון abubu  -אבובו=מבול באכדית).
נראה שפעולות חקלאיות שנעשו בעונה זו, ומצויינות למשל בלוח גזר, הן קטיף הפשתים (בניסן), קציר שעורים (באייר) ותחילת קציר חיטים (סיוון).
האביב הוא כינוי פיוטי לשנות הנעורים;
חג האביב הוא כינוי לחג הפסח;
"חודש האביב" הוא כינוי לחודש ניסן ("למועד חודש האביב, כי בו יצאת ממצרים", שמות כ"ג 15), והוא נחשב ל"ראש חודשים", הראשון בחודשי השנה.
דבר רענן, שמעניק תחושה של רעננות, נקרא אביבי.