אַבְרֵךְ

כינוי שנאמר ליוסף במצרים: "וירכֵּב אותו במרכבת המשנה אשר לו, ויקראו לפניו אברך" (בראשית מ"א 43). נראה שהמילה מבטאת סוג של כיבוד שחלקו לאנשים שהצטיינו בשירותם, כמו שהרכיבו את מרדכי על סוס וקראו לפניו קריאות כבוד (מגילת אסתר ו' 11).
חז"ל דרשו את המילה תוך פירוקה: אב בחוכמה ורך בשנים (בראשית רבה, צ). ואולי רֵך הוא מלשון 'רֶקְס'=מלך; וייתכן ששורש המילה הוא בֶּרֶך = כריעה על ברכיים = שכורעים לפניו.
בעברית המודרנית 'אברך' הוא כינוי לאדם צעיר. והכינוי 'אברך משי' הוא כינוי עממי לגלגני לצעיר מעוּדן שטרם נישא או שנישא לא מזמן.