אֵד

בסיפור הבריאה (בראשית ב' 6) מתואר העולם הבראשיתי, שבו "אֵד יעלה מן הארץ והישקה את כל פני האדמה", ואין בו צמחיה וגשמים ואין בו אדם.
בעברית מודרנית אד הוא ערפל, קיטור, הבל העולה ממים או מנוזלים חמים. אולם נראה שבמקרא המשמעות שונה, והכוונה למעיין, למים זורמים. כך גם באכדית, בה המילה אֵד פירושה זרם מים, שטף מים, ובשומרית פירושה נהר או תעלת מים (כמו תעלות ההשקייה המקובלות במסופוטמיה).