אֱדוֹם

ממלכת אדום קמה במאה ה-12 לפני הספירה והיא פרחה בערך עד המאה ה-8 לפני הספירה. באותה תקופה נוסדו גם הממלכות הקרובות  לאדום: מוֹאָב ועַמוֹן בְּעֵבֶר הירדן המזרחי, ממלכת הָאֱמוֹרִי בצפון הַגִּלְעָד וארץ ישראל.
גבולות אדום היו: במזרח – הַמִּדְבָּר הגדול, בצפון - נחל זֶרֶד, במערב - ים הערבה, ובדרום - מדבר עָרָב ויַם סוּף.
מבצרים חזקים הגנו על הגבולות מפני שִׁבְטֵי המדבר.
באדום הייתה תרבות עשירה. היו בה ערים וכפרים רבים, והכלכלה התבססה בעיקר על חקלאות, על מסחר ועל מעט תעשייה. הדת האדומית הייתה דת אֱלִילִית, שבה עבדו בעיקר את אלילי הפריון.
בספר בראשית מסופר שעֵשָׁו היה האב הקדום של בני אדום. עשו היה בעל שיער אַדְמוֹנִי  - (ומכאן הכינוי "אֱדוֹם") וגם שָׂעִיר (לכן אדום מְכוּנֶה במקרא גם "שֵׂעִיר").
בסיפורי בראשית מתוארים המאבקים של עשו עם יַעֲקֹב אחיו על הַבְּכוֹרָה ועל ירושת אביהם יצחק.  מאבקים אלה מסמלים את  יַחֲסֵי המלחמה והתחרות שֶׁשָׂרְרוּ בין אדום לבין ישראל במשך תקופה ארוכה.
במקרא מסופר גם על מלחמות משה נגד אדום בתקופת יציאת מִצְרַיִם, על המלחמות שניהל הֲדַד מלך אדום עם דוד וּשְׁלֹמֹה  מלכי ישראל, ועל מַלְכֵי יהודה  - יהושפט ואמציה - ששלטו באדום, עד שכבש אותה עוזיהו מלך יהודה במאה ה-8 לפני הספירה.
הסיבה העיקרית לתחרות הקשה ולמלחמות בין ישראל לאדום הייתה הרצון של שתי הממלכות להשתלט על דרכי המסחר החשובות ועל מִכְרוֹת הנחוֹשת והברזל שבערבה.
בתקופות מסוימות בימי בית המקדש הראשון שלטה אדום באזורי הנגב שבדרום ארץ ישראל. לאחר חורבן בית ראשון, במאה ה-6 לפני הספירה, חדרו לדרום יהודה אֱדוֹמִים שֶׁגוֹרְשׁוּ מארצם על ידי שבטים נודדים. האדומים הקימו את ממלכת אֱדוֹמֵיאָה, והרחיבו את כיבושיהם ביהודה. 
בתקופת הַחַשְׁמוֹנָאִים שטח הכיבוש שלהם ביהודה הגיע עד חברון, אֲדוֹרָם ומַרֵשָׁה (באזור קִרְיַת גת).
יהודה המכבי נלחם באדומים וכבש את חברון. יוחנן הורקנוס הראשון, השליט החשמונאי, הכניע את אדומיאה והכריח את האדומים להתגייר.
הנַבָּטִים באו במקום האדומים והשתלטו על דרכי המסחר ומכרות המחצבים.
בספרות חז"ל שאחרי חורבן הבית השני מכונים רומי ושאר אוֹיְבֵי ישראל בשם "אדום".