אֵלָה

עץ ממשפחת הָאֵלָתִיִים. לפעמים מזהים את האלה עם עץ האֵלּוֹן - לדעת חלק מהחוקרים, "אלה" ו"אלון" הם שמות כלליים לעצים גדולים וחזקים (לפי פירוש זה, השמות "אלה" ו"אלון" גזורים מהשורש אֱיָל=כוח).
האלה היא עץ דוּ-בֵּיתִי, כלומר, חלק מהעצים נושאים רק פרחים זִכְרִיִים, וחלק אחר - פרחים נִקְבִּיִים. הפֵירות כדוריים וצבעם אדמדם.
בישראל נפוצים ארבעה מינים של עץ זה: אלת המסטיק, אלה אמיתית, אלה ארץ-ישראלית ואלה אַטלנטית.
האלה הארץ-ישראלית מרכיבה את רוב החורשות בארץ - היא נראית כשיח רב-גזעים.
אלת המסטיק כונתה בפי אבותינו בשם "בְּכָאִים";
והאלה האמיתית מכונה במקרא "בּוֹטְנָה": "...מעט צָרי ומעט דבש, נְכֹאֹת וָלוֹט, בוטנים ושקדים" (בראשית מ"ג 11). רק את האלה הארץ-ישראלית והאלה האטלנטית אפשר לזהות עם עץ האלה הנזכר במקרא.
עצי אלה גבוהים במיוחד (עד עשרה מטר) נחשבו לפעמים למקודשים, ושימשו כמקום פולחן: "...ותחת כל עץ רענן, ותחת כל אלה עבותה" (יחזקאל ו' 13).
בגלל גודלם וצורתם היפה מציינים עצי האלה במקרא מקומות שבהם קרו מאורעות חשובים. לדוגמה: יעקב טמן את פִּסְלֵי האלילים שלקח מבית לבן הארמי תחת "האלה אשר בשכם" (בראשית ל"ה 4); מלאך ה' התגלה לגדעון "תחת האלה אשר בעפרה" (שופטים ו' 11); ואנשי יבש גלעד קברו את שאוּל מתחת לאלה בְּיָבֵשׁ (דברי הימים א, י' 12).