אֵלִיָהוּ הַנָּבִיא

נביא שחי  בממלכת ישראל בימי אחאב מלך ישראל ובנו אחזיה, במאה התשיעית לפני הספירה.
הסיפורים על מעשיו ונבואותיו מופיעים בספר מלכים א' (פרקים י"ז-י"ט, כ"א) ובספר מלכים ב' (פרקים א'-ב').
אליהו מכונה "אליהו הַתִּשְׁבִּי (=מהעיר תִּשְׁבֶּה) מתושבי גלעד" (שבגולן), אבל את נבואותיו הוא נהג לשאת בשומרון, בירת ממלכת ישראל.
הוא נלחם בקנאוּת בעבודה זרה , בעיקר בפולחן הבעל והאשרה וקינא לה' כאל אחד ויחיד. אנו לומדים על כך בעיקר מסיפור מאבקו האמיץ של אליהו במלך אחאב ובאשתו אִיזֶבֶל. אחאב ואיזבל עבדו את הבעל ודיכאו את העם (איזבל הייתה בִּתוֹ של מלך צידון, והביאה מארצה את המסורת של עבודת הבעל ומנהגי שלטון לא רצויים). הם רדפו את אליהו, והוא נאלץ לנדוד ממקום למקום. בנדודיו מצא מקלט בצידון שבצפון (פרק י"ז) והגיע עד הר סיני, הר האלוהים שבדרום מדבר סיני (פרק י"ט).
אליהו חולל ניסים (לדוגמה, בכרמל, מלכים א, י"ח), ואֵרְעוּ לו ניסים והתגלויות אלוהים (מלכים א, י"ט ומלכים ב, א'-ב').
אליהו מינה את אלישע כנביא שיירש את מקומו, ועלה בסערה לשמים, על מרכבת אש (מלכים ב, ב'). בגלל דרך מותו הפִּלְאִית הפך אליהו לדמות שמופיעה שוב ושוב בהיסטוריה היהודית, למשל, כמבשר בואו של המשיח (מלאכי ג' 23), וכדמות שמצפים להופעתה בסדר פסח ומכינים לה גביע יין מיוחד.
אליהו נחשב גם לפותר בעיות ולמיישב סכסוכים, ומכאן הביטוי תֵּיקוֹ שפירושו בארמית: יעמוד [תשבי...] או: תעמוד [הבעיה במקומה, עד לפתרונה]. מכאן גם הַדְּרָשׁ של ראשי התיבות תִּיק"וּ - "תשבי יתרץ קושיות ובעיות", כלומר, יפתור מקרים של מחלוקֶת הנראית חסרת פתרון.