איש בּוֹשֶׁת, אֶשְׁבַּעַל
אשבעל הוא בנו של שאול המלך (דברי הימים א, ח' 33), והוא מכונה איש בושת (שמואל ב, ב' 8).
הסיבה למתן הכינוי: אשבעל = איש בעל, כלומר, אדם שעובד או מתנגד לבעל, ואת הבעל
(ועבודה זרה
בכלל) כינו בזלזול ובגינוי 'בושת' (כמו גדעון שכונה
ירובעל/ירובושת).
בשמואל א,
י"ד 49, מוזכרים 3 בני שאול – יהונתן, וישוי, ומלכישוע, ויש המזהים את ישוי
(=איש ה') עם אישבעל.
אשבעל נותר
בחיים אחרי מות שאול ובניו האחרים בקרב, והוכתר למלך. אבנר שר הצבא הבריחו
למחניים והגן עליו, ואיפשר לו לשלוט על צפון ממלכת ישראל (שמואל ב, ב' 10-8).
כעבור זמן מה,
הסתכסך אתו אבנר, והחליט להעביר את השלטון לדוד, שמלך אז בחברון
(שם, ג' 11-7).
|
