אוהל מועד, מִשְׁכָּן

האוהל שבו שכן ה' בתקופת הנדודים של בני ישראל במדבר, ובו נועד משה עם ה' (שמות ל"ג 11-7). בתוכו הוצב ארון הברית, עם לוחות העדות (שמות ל' 36).
הימצאות האוהל בתוך מחנה ישראל ביטאה את שכינת ה' בתוך בני ישראל. בו הוקרבו לה' קורבנות, על ידי המשרתים בקודש (שמות כ"ט 46-42), ובו התגלה ה' אל העם ודיבר עם משה (שמות כ"ה 22).
משכן ה', אוהל מועד, מכונה גם בשם 'מקדש' (שמות כ"ה 8; במדבר י' 21); משכן (שמות כ"ה 9); משכן ה' (ויקרא י"ז 4); משכן העדות (שמות ל"ח 21); האוהל (שמות כ"ו 9); אוהל העדות (במדבר ט' 15); ובעיקר 'אוהל מועד'. הצירוף המקובל שנוצר מאוהל וממשכן הוא 'משכן אוהל מועד' ( שמות ל"ט 32).
בנבואת נתן הנביא לדוד, אומר ה': '... ואהיה מתהלך באוהל ובמשכן' (שמואל ב, ז' 6). המילים אוהל ומשכן מתחלפות, בעיקר בתקבולות בשירה.
הקמת משכן אוהל מועד וחנוכתו מתוארות בשמות כ"ה-ל"א, ל"ה-מ', עם הקבלות רבות בספרים ויקרא ובמדבר. המשכן נבנה על ידי בצלאל ואהליאב (שמות ל"א  11-1). הכסף להקמתו נגבה כתרומה מכל העם (שמות ל"ה 29-20; מחצית השקל – ל"ח 26).
המשכן מוזכר פעמים רבות בסיפורי מסעות בני ישראל במדבר. במרבית הסיפורים הוא מתקשר לאהרון ולכהונה : המשכן היה מקום מקודש ביותר בגלל נוכחות ה"שכינה" בו, ולכן הכניסה לתוכו הותרה רק למשרתים בקודש. שאר העם יכול היה להיכנס רק לחצר (שמות כ"ז 19-9), שבה היו הכיור ומזבח העולה. אל החלק הפנימי והמקודש ביותר – קודש הקודשים - לא הורשה אף אדם להיכנס, מלבד הכהן הגדול ביום הכיפורים (ויקרא ט"ז 2 ואילך).