אוּנְקְלוֹס, תרגום

התרגומים הראשונים של המקרא היו לארמית, שהייתה שפת היום יום בתקופת בית שני. התרגום אונקלוס לתורה הוא המפורסם והנפוץ ביותר בין התרגומים הארמיים (ותרגום יונתן - לנביאים). חז"ל כינו אותו 'התרגום הבבלי'. השם 'אונקלוס  הגֵר' נזכר בתלמוד (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ג, עמוד א). יש חושבים שאונקלוס הוא עַקִילֶס הגר, שתרגם את התורה ליוונית, אך הזיהוי הזה שנוי במחלוקת.
הדעות חלוקות על לשונו (=השפעות של ארמית ארץ-ישראלית?), מוצאו (=בבל או ארץ ישראל?) וזמנו (מאה ראשונה? שניה? שלישית? ואולי רביעית או חמישית?) של תרגום אונקלוס.
שיטת התרגום - לפי הפשט של הפסוק, עם נאמנות רבה למקור. רק בתרגום השירה (ברכת יעקב, שירת הים ועוד) הוא לפעמים מתרגם ומפרש לפי הדרש.
מטרתו של תרגום אונקלוס הייתה לפרש את התורה תוך הימנעות מ'הגשמת האל', להבהירה לפי תוכנה הפנימי ולקרבה אל המוני העם. לכן גם עשה שימוש בהלכה ואגדה (אונקלוס מפרש לפי חז"ל 'לא תאכל גדי בחלב אמו' – 'לא תאכל בשר בחלב'!).
בתרגום השירה ובעיקר בתרגום ספר בראשית הוא שילב אגדות רבות, המוכרות מבראשית רבה.