אוצר, אוצרות

למילה אוצר שתי משמעויות קרובות: רכוש ששומרים עליו, או הבניין שבו שמור רכוש זה (=בית אוצר, מסכנוֹת). משורש נצ"ר = שמ"ר.
במקרא נזכרים על פי רוב אוצרות מלכים ומקדשים, ובהם נשמרו כסף וזהב, כלים יקרים, כלי קודש וכלי חול וכו'. פקידים מיוחדים שמרו על האוצרות.
באוצר ה' הונח גם שלל המלחמה: כלי כסף וכלי זהב, כלי ברזל וכלי נחושת (יהושע ו' 19, 24 ועוד), וחרבו של גולית, המנהיג המנוצח (שמואל א, כ"א). באוצר ה' נשמרו חפצים שניתנו מתנה לה' (שמואל ב, ח' 12-7 ועוד).
באוצרות בית המלך היו כסף וזהב, אבנים יקרות, בשמים, חפצים יקרים, מתנות, ואף אוצרות יין ושמן, אוצרות המיסים (דברי הימים א, כ"ז 31-25, וכן נחמיה י"ג 12). בירושלים אף היו אוצרות נשק (דברי הימים ב, י"א 12-11).
אוצרות בית ה' ואוצרות בית המלך נזכרים בנפרד (מלכים א, י"ד 26; ט"ו 18; מלכים ב, כ"ד 13 ועוד).
האוצרות נשדדו לעיתים על ידי כובשים זרים (על ידי פרעה שישק: מלכים א, י"ד 26; על ידי מלך ישראל: מלכים ב, י"ד 14; על ידי נבוכדנאצר: מלכים ב, כ"ד 13);
לעיתים רוקנו אותם המלכים עצמם בתקופות מלחמה, אם להצטיידות צבאית או למס לכובש (בימי אסא, למלך ארם: מלכים א, ט"ו 18; על ידי יהואש למלך ארם: מלכים ב, י"ב 19; בימי אחז לתגלת פלאשר השלישי: מלכים ב, ט"ז 8) ועוד.
אוצר מיוחד הוקם לפני כל בדק בית במקדש, ובו נאספו תרומות העם (בימי יהואש: מלכים ב, י"ב 16-10; בימי יאשיהו: מלכים ב, כ"ב 4, 9). וכך גם לפני בנית בית המקדש השני, בימי עזרא (עזרא ב' 69-68; נחמיה ז' 71-70). אחר כך נשמרו באוצר זה מתנות הקודש בהשגחת פקיד מיוחד (נחמיה י' 40-33; י"ב 44; י"ג 13-12).
אוצרות מקדש ואוצרות מלכותיים היו בכל העולם הקדום - במצרים העתיקה, בשומר ועוד, ובהם נשמרו אבנים טובות, מתכות יקרות, עצים ואף תבואה, בעיקר לכלכלת הצבא.
בשירה המקראית מתואר אלוהים כמי ששומר באוצרות את הרוח (תהלים קל"ה 7), את מי התהום (תהלים ל"ג 7), את השלג והברד (איוב ל"ח 22), ואת מי הגשמים (דברים כ"ח 12).