אובות וידעונים, בעלת אוב

אובות וידעונים הם אנשים שדורשים אל המתים, כלומר, מעלים את רוח המת כדי לגלות ולהבין את העבר או לחזות את העתיד. במקומות רבים בתורה נאסר על קיומם, ויש עונש מוות לבעלי האוב עצמם ולבאים להתייעץ איתם (ויקרא י"ט 31; כ' 6; כ' 27; דברים י"ח 11-10).
שאול המלך פעל לקיים את החוק והסיר את האובות והידעונים מהארץ (שמואל א, כ"ח 3), אולם ברגע של מצוקה וחולשה הוא נזקק לעזרתם. הוא בא בתחפושת אל בעלת אוב בעין דור, וניסה להעלות באוב את דמותו של שמואל, כדי לחזות את עתידו וגורלו (פרק כ"ח).
המלך יאשיהו הסיר אותם מהארץ בזמן הרפורמה הגדולה שערך בפולחן (מלכים ב, כ"ג 24).
תיאורי בעלי אוב שכיחים בספרות האכדית הקדומה, בעלילות גלגמש, ואף במיתולוגיה היוונית ובאודיסיאה של הומרוס.
השם אוב משמעו נאד מים או נאד יין – אולי בשל טקס עם הנוזלים האלה, או בשל קולות חלולים שהושמעו בנאד. ויש משערים שהמילה מקורה במילה הערבית אוב, ופירושה שב, חזר, שהרי בעל האוב מחזיר את המת לחיים מעולם המתים, ומקים אותו כביכול לתחייה.
אוב וידעוני נזכרים בדרך כלל ביחד, כזוג מילים קבוע, ושניהם קוסמים ומכשפים בעלי יכולת דומה.