אוּרִים וְתוּמִים

המקרא סותם ואינו מפרש מהם בדיוק האורים והתומים, אך ברור שהם נועדו לשמש כלי עזר לגילוי רצון האל. לפיכך חוקרים משערים כי אלו הם אביזרים מקודשים, אולי  אבני הגורל, מקלות או פתקאות, שבעזרתם הביע אלוהים את רצונו ביחס לעם וליחידים בעם. במקורות חז"ל מובאת מסורת, לפיה מדובר בקלף שעליו נכתב שמו המפורש של ה' (שהוא אינו ידוע אלא ליודעי "סוד"). האורים והתומים היו בתוך כיס שבחושן, שהכוהן הגדול נשא מעל האיפוד (שמות כ"ח 6, 30).
כנראה שהשתמשו באורים ובתומים בתהליך של הפלה בגורל שבו חילקו את הנבחנים לקבוצות, שאלו באורים ובתומים לגבי כל קבוצה אם היא "האשֵמה" או לא, אם מותר או אסור, וכך צימצמו את הברירות מדי פעם, עד שנמצא המבוקש (כמו באיתור עכן שמעל בחרם יריחו, יהושע ז' 15-14).
חז"ל מתארים את דרכי השימוש באורים ותומים באופן הבא: "וכיצד שואלין? עומד הכהן ופניו לפני הארון, והשואל עומד מאחריו, פניו לאחורי הכוהן, ואומר השואל : 'אעלה או לא אעלה?'... ומיד רוח הקודש לובש את הכוהן ומביט בחושן ורואה בו במראה הנבואה 'עלה' או 'לא תעלה' באותיות שבולטות מן החושן כנגד פניו, והכוהן משיבו ואומר לו 'עלה' או 'לא תעלה'. " (משנה תורה לרמב"ם, כלי מקדש, י', י"א).
מקור השמות 'אורים ותומים' אינו ידוע. אולי מלשון אוֹר ותוֹם, בהירות ואמת, או מלשון ארור ותמים (=רשע וישר). ייתכן שהמילה השנייה הייתה תָּמִים (כמו בשמואל א, י"ד 41) והיא השתנתה בהתדמוּת לאוּרים..