שָׁאגַאל מַרְק

חי בשנים 1977-1887.
צייר יהודי שחי ברוסיה ובצרפת. בתחילת דרכו למד בפֶּטֶרסבּוּרג. בשנת 1910 נסע ללמוד בפריז וחי שם עד 1914. בשנים אלה גיבש את סגנונו האישי והמיוחד. סגנון ציור זה הושפע מזרמים ומסגנונות מְגוּוָנִים: מהאמנות היהודית והאמנות הרוסית שספג שאגאל בילדותו; מזרמי האמנות המודרנית שהתפתחו בצרפת באותה תקופה (קוּבִּיזְם, אוֹרְפִיזְם וסוּרֵיאַלִיזְם); מזרם האֶקְסְפְּרֶסְיוֹנִיזְם המופשט, שצמח ברוסיה.
נושאי ציוריו היו קשורים תמיד במוצאו היהודי - העיירה היהודית או נושאים תנ"כיים, ורבים מהם עוסקים בנושא זהותו של היהודי-האמן במאה ה-20.
בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, גוייס שאגאל לצבא הצַאר, אך עם פרוץ המהפכה הקומוניסטית ב-1917, התמנה לקוֹמִיסָר ולמנהל האקדמיה לאמנות בְּויטֶבְסְק שברוסיה.
כבר ב-1922 התברר לשאגאל שסגנונו איננו מקובל על השלטון הסובייטי. הוא חזר לצרפת ויצר בה במשך כל חייו, חוץ מאשר בתקופת השלטון הפַאשִׁיסְטִי בצרפת (1939 - 1945).
שאגאל אייר ספרים, צייר תמונות בצבעי שמן, יצר סְדָרוֹת של ליטוֹגְרָפְיוֹת (= הדפסות באבן), עיצב תפאורות במה, צייר ציורי קיר, ועיצב ויטראז'ים (חלונות שזגוגיותיהם מעוצבות כציורים צבעוניים), שטיחי קיר ורצפות פסיפס.
עבודותיו מוצגות בכל המוזיאונים החשובים בעולם, במוסדות ציבור, בכנסיות ובבתי כנסת.
עבודותיו הידועות המוצגות בארץ הן: ויטראז'ים שבהם מתוארים שנים עשר שבטי ישראל, בבית הכנסת של בית החולים "הדסה" בירושלים; שלושה שטיחי קיר (=גוֹבְּלֶנִים) ענקיים, שבהם מתוארים אירועים ודמויות מרכזיים מהתנ"ך ומגאולת עם ישראל בארצו (מעמד הר סיני, חזונות השלום וירושלים), הנמצאים באולם קבלת הפנים שבכנסת בירושלים; קיר מוזאיקה ורצפת מוזאיקה באותו אולם.