שָׁקֵד

עץ השקד גדל בארץ ישראל גם כעץ בר (ופירותיו מרים מאוד) וגם כעץ תרבותי. העץ שייך למשפחת הנשירים, המשירים את עליהם לקראת החורף.
פריחתו של השקד היא הראשונה מכל האילנות: הוא פורח בעיצומו של החורף, בט"ו בשבט, ומסמל את בוא האביב. פרחיו הם לבנים או ורודים, פריו עטוף בשתי קליפות, ומפיקים ממנו שמן. השקד אינו זקוק למים רבים.
השקד נקרא גם לוּז.
השקד מוזכר בתנ"ך במעשה ההכלאה הבלתי ברור שעשה יעקב בעדריו של לבן (בראשית ל' 37); במשלוח המתנות ששלח יעקב ליוסף (בראשית מ"ג 11); בסיפור על מטה אהרון שהֵנֵץ (במדבר י"ז 23); בנבואת ירמיהו (א' 12-11), כהמחשה להבטחה שה' שוקד (=ממהר) לבצע את הבטחתו. השקד, ציצים ופרחים, גם שימש כדגם לעיטור קני המנורה במשכן (שמות כ"ה 33 ואילך).