להדפסה

פְּלִשְׁתִים

השם "פלשתים" מתייחס לקבוצה אֶתְנִית שמוֹצָאָה באיי הים האֶגֵיאִי, ואשר אליה הצטרפו גם שבטים אחרים, הקרובים לפלשתים בגזע, בלשון ובתרבות.
השם "פְּלֶשֶׁת" נזכר בכתובת מצרית מימי רַעֲמְסֵס השלישי (1151-1182 לפני הספירה) כשם של אחד מגוֹיי הים, במכתבי אֶל עַמַארְנָה, וכן נזכר בכתובות אשוריות ובכתביו של ההיסטוריון היווני הֵרוֹדוֹטוֹס.
הפלשתים נזכרים במקרא בסיפורי האבות, בספר שופטים - במיוחד בסיפורי שמשון, וכן בספרי שמואל - בפרקים המתארים את מלחמות שאוּל ודוד. המקרא מכנה אותם "עֲרֵלִים" (=שאינם נימוֹלִים).
על פי המסורת המקראית, מוצָאָם של הפלשתים מהאי כַּפְתוֹר, הוא כְּרֵתִים.
הפלשתים הגיעו לארץ בגלים, הן בדרכי הים התיכון, והן בנדידת העמים ביבשה, לאורך החוֹפים. כיבושיהם התחילו כבר במאה ה-14 לפני הספירה.
האיזור בו חיו הפלשתים בארץ כנען נקרא במקרא "ארץ פלשתים" או "פְּלֶשֶׁת", והשתרע מעזה בדרום עד עֶקְרוֹן (דרומית לרְחוֹבוֹת של ימינו) בצפון. פלשת התפשטה צפונה, ושם זה ניתן לכל מישור החוף הדרומי, עד ליַרְקוֹן.
באיזור זה שלטו חֲמֶשֶׁת סַרְנֵי פלשתים, שהיו קשורים ביניהם בברית של חמש ערים מרכזיות: עזה, גת, עקרון, אשדוד ואשקלון. מדי פעם עברה ההנהגה מעיר אחת לאחרת.
במרכז ברית הערים עמד מקדש האל דָגוֹן בעזה (דָגוֹן - מלשון "דָגָן", ולא מלשון "דג").
היה זה מבנה חברתי מאורגן ומלוּכד, שהיה לו גם ארגון צבאי חזק, בו נעזרו במלחמותיהם וכיבושיהם.
הפלשתים שלטו בארץ באמצעות נְציבים (שמואל א' י"ג 4-3), חֵילוֹת מצב (שמואל א', י"ג 23) ויחידות קומנדו כמו "המַשְׁחִית" (שמואל א', י"ג 18-17), והיה להם מוֹנוֹפּוֹל (=יכולת למכור ללא מתחרים) על חֲרוֹשֶׁת הבַּרְזל ועיבודו לכלי נשק ולכלי עבודה חקלאיים (שמואל א', י"ג 22-19).
שלטונם נחלש בתקופת התגבשותו של השלטון הישראלי, בימי דוד. מכה נוספת פגעה בפלשתים בימי עוזיהו מלך יהודה, במאה השמינית לפני הספירה: הם מרדו בשלטון יהודה בזמן כיבושי תִגְלַת פִּלְאֶסֶר ה-3 מלך אשור, אך נאלצו להשתעבד לאשורים כערים נפרדות, ולא כגוף מאוחד.
יאשיהו ניצל את נפילת אשור וכבש את צפון פלשת, אך פרעה נְכֹה השתלט על האיזור, ואחריו נְבוּכַדְנֶאצָר מלך בבל. בתקופת השלטון הפרסי נכללה פלשת בפַּחֲוַות עבר הנהר, כמו יהודה ושומרון.
מהשם "פְּלֶשֶׁת" נגזר השם המוֹדרני "פַּלֶשְׂתִינָה".