לאתר גשר מפעלים חינוכיים

 



כתובה. חוזה נישואין יהודי, שמופקד בידי האישה.

אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ - תִּשְׁכַּח יְמִינִי! תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי! (תהלים קל"ז 6-5)

המשמעות בהקשר המקראי: שבועה והבטחה של נאמנות ומחויבות של כל יהודי לירושלים.
זה נוסח הבטחתם של גולי בבל, שלעולם לא ישכחו את עירם ואת ארצם.

משורר תהלים קל"ז, היושב בגלות, בוכה על חורבנה של ירושלים ומתגעגע למולדתו. בפסוקים אלה הוא נשבע שלא רק שלא ישכח את עברו, את ירושלים, אלא אף יציין ויזכיר את האסון בשעת כל שמחה: "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ - תִּשְׁכַּח יְמִינִי ( תיבש, תיכרת ידי הימנית)! תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי (אשתוק, אאלם דום) -
אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי (אם לא אזכור אותך, ירושלים), אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי!" (תהלים קל"ז 6-5).
המשורר פונה אל עירו האהובה בפנייה אישית, בשבועה ובהבטחה שלעולם לא ישכח אותה, ויעשה מאמץ שהיא לא תישכח.
הניסוח של השבועה: אם... אז, אם לא... - אז...
על ראש שמחתי - בעדיפות ראשונה, בחשיבות עליונה.

במסורת, עד ימינו: פסוקים אלה נאמרים בחתונה, בכל חתונה, בעת שבירת הכוס על-ידי החתן. מסורת ישראל מעלה את זכר חורבן ירושלים גם בשעת שמחה.