לאתר גשר מפעלים חינוכיים

 


לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי, אֱלֹהִים, וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי (תהלים נ"א 12)

המשמעות בהקשר המקראי: התנהגות טובה וראויה נובעת רק מלב טוב וטהור ומרוח טובה, כלומר, ממהות פנימית חיובית.
משורר תהלים נ"א מבקש שה' יעזור לו לתקן את דרכיו ואת התנהגותו. התנאי לשיפור התנהגותו הוא שיהיה לו לב חדש וטהור ופנימיות טובה יותר, ורק אלוהים יכול לעשות זאת.

מזמור נ"א בספר תהלים הוא וידויו של חוטא המודה בחטאו. לפי הכותרת, המזמור נאמר על ידי דוד המלך לאחר חטאו עם בת שבע. במזמור זה מכיר המשורר בחטאו ומבקש סליחה. הוא יודע שכל מעשה כזה הוא חטא נגד אדם ונגד אלוהים, ורק אלוהים יוכל לסלוח עליו. הוא מבטיח שיפור בהתנהגותו, אבל ברור לו שהוא זקוק לעזרת ה', שישנה את מהותו, את לבו ואת רוחו, כדי שיהיה טוב יותר, ולא ייכשל שנית. לפי הרגשתו, אלוהים חייב לתת לו 'הזדמנות שנייה', על ידי הפיכתו לאדם טוב יותר.
גם בסיפור חטאו של דוד עם בת שבע בספר שמואל, מבין דוד את גודל חטאו, ומודה: "חטאתי לה'" (שמ"ב י"ב 13),
דוד נחשב במסורת היהודית לחוטא גדול אבל גם לגדול החוזרים בתשובה, ולמשורר תהלים.