מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג-1973 בני זוג יכולים לפני חתונתם או אחרי חתונתם לערוך הסכם ממון בו נקבעת בצורה מפורטת צורת חלוקת הרכוש המשותף במקרה של גירושין או פטירה של אחד מבני הזוג.
על פניו, נראה שאין קשר בין שני החוקים הזכרים מעלה, אולם, כפי שנפרט בהמשך, החוקים הללו עשויים להיות קשורים אחד בשני ואף עשויים ליצור בעיות משפטיות רבות.
נפתח בהמחשה קצרה לדרך בה הסכם ממון וצוואה עלולים להתנגש: בני זוג נשואים ערכו הסכם ממון לפני חתונתם, בהסכם נקבע שאם הם יתגרשו הבעל יעביר לאישה את מלוא זכויותיו בדירת המגורים שלהם, אולם, לאחר מספר שנים הבעל ערך צוואה שבה הוא מחק את זכותה של האישה לזכויותיו בדירת המגורים והעביר את זכויותיו לילדיו מנישואיו הראשונים.ניתן לראות שמחד התחייב הבעל בהסכם ממון לדבר אחד ולאחר מכן ציווה בצוואתו הוראה נגדית, אם כך מה גובר? הסכם ההמון או הצוואה? נראה שהתשובה לכך אינה פשוטה ואינה אחידה.
פסיקת בית המשפט בנושא
בחוק הירושה נקבע איסור לעריכת הסכם שנכללים בו העברת נכסים לאחר המוות, כלומר, לעניין העברת נכסים לאחר המוות רק ציוויי צוואה הם חוקיים. אם כך, נראה שהתשובה ברורה, כאשר בני זוג מכלילים בהסכם הממון הוראה לגבי חילוק הנכסים עקב פטירת אחד מבני הזוג הדבר לא תקף והצוואה תגבור על ההסכם.נראה שישנה התנגשות ברורה בין חוק הירושה לחוק יחסי ממון, אולם האם בכל מקרה של התנגשות צוואה שנערכה כדין תגבור על הנקבע בהסכם הממון?
מקרה לדוגמא – בבע”א 155/73
בבע”א 155/73 צוין שתכליתה של צוואה היא לשמור על החופש של העורך אותה להוריש את נכסיו למי שהוא חפץ.מטרת המחוקק בקביעת הוראות חוק הירושה היא לשמור על חופש זה של האדם ולכן הוא קבע שניתן להעביר נכסים רק על ידי צוואה ועד למועד פטירתו של האדם יכול לשנות אותה כל זמן שירצה.
על כן, בתיק זה ניתן לראות שדעת בית המשפט היא שהוראות חוק הירושה גוברות על הסכם ממון.
בתיק זה נקבע שהסכם הממון גובר על חוק הירושה והאישה קיבלה לידיה את הזכויות בדירה.
פעמים רבות בתי המשפט קובעים שהסכם הממון גובר על צוואה למרות שלכאורה נראה שחוק הירושה הוא זה שצריך לגבור על הסכם הממון. בית המשפט עושה זאת באמצעות כללי הפרשנות המשפטית אשר קובעים שחוק ספציפי גובר על חוק כללי ושחוק מאוחר גובר על חוק מוקדם. חוק יחסי ממון הוא חוק ספציפי וכן הוא חוקק מאוחר יותר מאשר חוק הירושה ועל כן הוא גובר עליו.