הסכם ממון לאחר פטירה

במקרים רבים בהם בני זוג מחליטים לערוך הסכם ממון הם כוללים בהסכם את אופן חלוקת רכושם במקרה שאחד מבני הזוג נפטר על מנת לחסוך אי וודאות בנושא. אולם מה תוקפו של הסכם כזה לאור הקבוע בחוק הירושה, התשכ”ה-1965?

חוק הירושה קובע איסור לחלק נכסים בעקבות מוות שלא בדרך של צוואה, על כן, מה תוקפה החוקי של הוראה אשר נקבעה בהסכם ממון לגבי חלוקת נכסים לאחר מות אחד מבני הזוג?

נתעמק בנושא על ידי דוגמא ממחישה כדי להבהיר את העניין. שלומית וראובן ערכו הסכם ממון לפני חתונתם. לכל אחד מהם הייתה דירת מגורים בבעלותו הבלעדית ובהסכם הממון הם קבעו שבמקרה של גירושין לא יהיו להם זכויות בדירתו של האחר אולם במקרה שהנישואין מסתיימים עקב פטירת אחד מהם, בן הזוג הנותר בחיים יקבל את דירת בן הזוג שנפטר.

בנוסף, בני הזוג מעולם לא ערכו צוואה משום שהם האמינו שהסכם הממון מספיק לצורך עניין חלוקת הרכוש לאחר מות אחד מבני הזוג. לאחר שנים רבות של נישואים מאושרים שלומית נפטרה וראובן, נוכח הסכם הממון, האמין שדירת המגורים שהייתה בבעלותה תעבור לידיו.

לפי חוק הירושה ראובן לא זכאי למלוא זכויותיה של שלומית בדירה משום שהיא הורישה לו את זכויותיה בדרך שאינה תקפה על פי החוק. שלומית לא ערכה צוואה ולכן, גם על פי חוק הירושה, רכושה עובר באופן אוטומטי ליורשיה הטבעיים בחלוקה שווה, כלומר, ראובן זכאי למחצית מרכושה וילדיה זכאים לחצי השני של רכושה. ההסבר המשפטי לכך הוא סעיף 8 לחוק הירושה אשר קובע:

• “הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים”.
• “מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת-תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה”.

על כן, כפי שצוין לעיל, חוק הירושה למעשה אוסר חלוקת רכוש עקב מוות שלא נעשתה בדרך של צוואה, ומכך שהוראות הסכם הממון בין שלומית וראובן אינן בעלות תוקף משפטי ולא ניתן לאכוף את ההסכם.

האם בכל מקרה חוק הירושה גובר על הסכם ממון?

לכאורה, נראה שהוראות חוק הירושה גוברות על הסכמות שנקבעו בהסכם ממון. חוק הירושה הוא חוק שלא ניתן להתנות עליו בשום הסכם אחר ולכן לא ניתן לאכוף את הסכם הממון שנעשה בין שלומית וראובן.

אולם, ישנם לא מעט מצבים בהם בית המשפט יפסוק שהתחייבות בהסכם ממון גוברת על הקבוע בחוק הירושה, דוגמא לכך ניתן לראות בתמ”ש (ת”א) 32240/96 בו פסק בית המשפט לטובת אישה בהתאם למה שנקבע בינה לבין בעלה המנוח בהסכם ממון, וזאת בניגוד להוראות של חוק הירושה.

בית המשפט עשה זאת בעזרת כללי הפרשנות המשפטיים אשר קובעים שחוק מאוחר (חוק יחסי ממון בין בני זוג) גובר על חוק מוקדם (חוק הירושה) ושחוק ספציפי(חוק יחסי ממון) גובר על חוק כללי (חוק הירושה).

לסיכום

ישנם הבדלים משמעותיים בין חוק הירושה להסכם ממון אולם לכאורה הם אינם מנוגדים אחד לשני ועליהם ללכת יד ביד. בחינת החוק מראה שחוק הירושה גובר על הסכם ממון אולם ניתן לראות שכאשר הדבר מובא לדיון בבית המשפט זה עשוי לקבוע שיש לכבד את הסכם הממון וזאת לפי כללי הפרשנות המשפטיים שפורטו לעיל.

כאשר עורכים הסכם ממון שבו נקבעת חלוקת רכוש עקב פטירת אחד מבני הזוג מומלץ לערוך במקביל צוואה אשר מעגנת את הכתוב בהסכם הממון כדי למנוע חוסר וודאות ומחלוקות עתידיות.