עוד מתקופת השלטון העות'מאני בארץ ישראל, נקבע כי נישואים בישראל ייערכו באמצעות רשות דתית אליה משתייכים בני הזוג (יהודים, נוצרים, מוסלמים או דרוזים). בהתאם, גם הסמכות לבצע את טקס הגירושים נתונה לבית הדין הדתי של הדת אליה משתייכים בני הזוג.
בנוסף למוסדות הדתיים, הוקם בישראל בשנת 1995 בית המשפט לענייני משפחה, שבסמכותו לדון בסכסוכים משפחתיים. יודגש, כי טקס הגירושין עצמו מבוצע אך ורק על ידי בית הדין הדתי.בשל אופיה הכפול של מערכת השיפוט בענייני מעמד אישי בישראל, נוצר מצב של "מירוץ סמכויות". משמעות הדבר היא כי כאשר בני זוג מבקשים לפתוח בהליך גירושים, הם למעשה מתחרים ביניהם באופן שגורם להסלמת הסכסוך.
כל אחד מבני הזוג מנסה להקדים את בן הזוג האחר, על ידי הגשת התביעה לבית המשפט או לבית הדין, בהתאם להעדפה שלו, ובכך גם לכרוך לתביעת הגירושין נושאים נוספים הנלווים להליך הגירושים, כגון משמורת על הילדים, חלוקת הרכוש המשותף ועוד. לעיתים קרובות אף מתרחש מצב שבו אחד מבני הזוג יגיש בקשה לבית הדין או בית המשפט גם בשלב מאד מוקדם של תחילת הסכסוך, על מנת "לתפוס" את הערכאה המשפטית הרצויה מבחינתו, כדי להתכונן להליך הגירושים שעלול לבוא בהמשך.במחקרים שנערכו בנושא, נמצא שדרך זו של התדיינות משפטית בסכסוכים משפחתיים נוטה להקצין את עמדותיהם של בני הזוג, באופן שמקשה מאד על יישוב הסכסוך ואף גורם להוצאות כספיות רבות בשל הצורך לשלם שכר טרחה לאנשי מקצוע שונים כגון עורכי דין, טוענים רבניים וחוקרים פרטיים.
כמו כן, נמצא שגם לאחר שמתקבלת הכרעה שיפוטית סופית לגבי הגירושים, זוגות רבים נדרשים לשוב לבית הדין או בית המשפט, על מנת לשנות הסדרים שנקבעו בניגוד לרצונם או על מנת לדרוש את אכיפת ההסדרים שנקבעו על ידי השופט, הדיין או הקאדי. על כן, לא נדיר למצוא מקרים שבהם הליך גירושין נדון בבית הדין ובבית המשפט גם יחד במשך פרקי זמן ארוכים, המגיעים גם לשנים רבות.בנוסף להתמשכות ההליכים ולבזבוז המשאבים של בני הזוג, נמצא במחקרים שהליכי הגירושים משפיעים לחומרה גם על מצבם הנפשי של ילדיהם של בני הזוג המבקשים להתגרש וכי ככל שההליכים מתנהלים במשך זמן ארוך יותר ובאופן יותר לוחמני, השפעות אלו מחמירות.
מטרתו של החוק והשפעתו של החוק על הליכי גירושין
על רקע זה, יזמו חברי הכנסת עליזה לביא, שולי מועלם-רפאלי, מרב מיכאלי ויריב לוין את הצעת החוק להסדרת התדיינויות בסכסוכי משפחה.הצעת החוק התבססה על המלצות של צוות היגוי לעניין הגישור בבתי המשפט למשפחה ובבתי הדין הדתיים ובשיתוף עם הארגונים נעמ"ת, ויצ"ו ומבוי סתום. החוק מבטא את ההכרה בחשיבות שיש לסיוע של המדינה בשלבים המוקדמים של הסכסוך המשפחתי, באמצעות חיוב הורים למצות אפשרויות אחרות לפני פתיחה בהליך משפטי.
ההסדרים החדשים הקבועים בחוק
בסעיף הראשון לחוק נכתב: "מטרתו של חוק זה לסייע לבני זוג ולהורים וילדיהם ליישב סכסוך משפחתי ביניהם בהסכמה ובדרכי שלום, ולצמצם את הצורך בקיום התדיינות משפטית, מתוך התחשבות במכלול ההיבטים הנוגעים לסכסוך ובטובתם של כל ילדה וילד".- בקשה ליישוב סכסוך: החוק קובע כי לפני הגשת תביעה בעניין סכסוך משפטי, ישנה חובה לפנות לערכאה השיפוטית בבקשה ליישוב סכסוך.
- פגישת מהו"ת: לאחר הגשת הבקשה, הצדדים יזומנו ליחידת הסיוע הפועלת לצד הערכאה השיפוטית ויידרשו להשתתף בארבע פגישות מהו"ת (מידע, היכרות ותיאום). כל הפגישות הללו יתקיימו בתוך 45 יום מיום הגשת הבקשה (אך בהסכמת הצדדים, ניתן להאריך את התקופה ב-15 ימים נוספים).
פגישות המהו"ת יכללו:
* מתן מידע על ההליכים המשפטיים ועל ההשלכות המשפטיות, הרגשיות, החברתיות והכלכליות של הגירושין על הצדדים וילדיהם. * מתן מידע על דרכים ליישוב הסכסוך בהסכמה ובדרכי שלום ולהתמודד עם ההשלכות שלו, למשל באמצעות ייעוץ, גישור, טיפול משפחתי או זוגי, ועל המקומות שבהם ניתן לקבל את השירותים הללו. * היכרות עם הצדדים באופן שיאפשר להעריך יחד איתם את הצרכים והרצונות שלהם ושל ילדיהם. * קביעת הסדרים זמניים בהסכמה בענייני מזונות, החזקת ילדים והסדרי ראייה, או הפניה לגורם אחר שידאג לקבוע את ההסדרים הללו בהסכמה. * בתום הפגישה האחרונה, יחידת הסיוע תיתן המלצה לצדדים לגבי הליך יישוב הסכסוך בהסכמה ולצדדים יינתנו עשרה ימים על מנת להחליט האם הם מסכימים לכך.- במהלך תקופת ההשתתפות בפגישות המהו"ת, הצדדים לא יוכלו להגיש תביעה בעניין הסכסוך המשפטי לכל ערכאה שיפוטית.
- הגשת תביעה: אם לאחר הליכי המהו"ת הצדדים לא הצליחו להגיע להסדר מוסכם ליישוב הסכסוך, הצד שהגיש את הבקשה ליישוב הסכסוך יהיה רשאי להגיש, בתוך 15 ימים, לבית המשפט או בית הדין, לפי בחירתו.
- פגישות המהו"ת הן חסויות וכל המידע שנמסר במהלכן לא יהיה קביל בבית הדין או בבית המשפט.
